מצד אחד, כשאת רוצה משהו את “מתאבדת” עד שזה יהיה שלך. מצד שני, קשה לך להציב לעצמך מטרה אפילו קטנה ולהתמיד בה לאורך זמן.

מה הסיבה שזה קורה, דווקא לך?
להציב מטרה בגדול זו היכולת להגיד לעצמך:
“אני הולכת להשיג X בזמן Y”.

יכול להיות, שהמטרות שאת מציבה לעצמך
נוטות להיות גרנדיוזיות, כי את רוצה להשיג הרבה במעט זמן.
ולכן, כגודל האתגר, גודל ההשקעה שאת צריכה לגייס מתוכך.
ואת מרגישה שאת צריכה “להתאבד”
ולהשקיע בטוטאליות את כל כולך כדי לעמוד בציפיות של עצמך.

במצבים כאלה את לרוב מצליחה.
כי את מתורגלת היטב ב-“לעזוב הכול” ולהירתם למען ההצלחה.

זהו דפוס פעולה שדומה לריצת ספרינט:
קיבוץ של כל האנרגיה לפרק זמן קצר לטובת הישג שהוא מעל הממוצע.

מצד אחד, זה מעולה שיש בך את הכוח והיכולת.
מצד שני, אם זה הופך ל-הרגל ולדרך חיים,
זה יכול להתיש עד לכדי מרד פנימי.

רצון ללכת לקיצון השני.

להתעצל ולהימנע עד כמה שניתן
כי את זקוקה בהגזמה לשקט ומנוחה.

כך שאת חיה על שני קצוות מנוגדים.
שני עולמות שלעולם לא נפגשים.

ויש הבדל בין ספרינט לבין ריצת מרתון.
מרתון זו היכולת להשיג את אותו הישג ויותר,
רק במקטעים ובמרווחים ש-מאזנים.

המטרות שאת כ”כ רוצה, בהקשרים של
זוגיות, פרנסה, קריירה ועוד.
אלו מטרות שדומות יותר לריצת מרתון
בגלל שהן לא קורות כמו מטאור בין יום.

אבל למרות שאת רוצה, משהו שם לא באמת קרה.
למרות שכולם רואים בך פוטנציאל.
ולכן את אולי חושבת שזה אשמתך או בגללך.
ש”אין לך את זה”. זה המצב. וככה זה יישאר.

למה זה קורה, ואיך יוצאים מזה?
באיזה שהוא מקום בתת המודע שלך
את מצפה להשיג =הישג של מרתון בזמן של ספרינט=
ולכן את מרגישה שאת כביכול נכשלת
עד שאת מוותרת לגמרי ופורשת.

זו לא את. זו הציפיה ש-לא פרופורציונלית למצב.
ולכן הכישלון שאת חווה הוא מדומה.
כי הוא לא מעיד עלייך אלא על איך שאת מתנהלת.

אז מה מבדיל בין הצלחה רגעית (ספרינט) להצלחה מתמשכת (מרתון)?
אי אפשר גם להתמיד וגם לפעול ב-כל הכוח כל הזמן.
זה בלתי אפשרי ונועד מראש לכישלון כי האנרגיה
שלנו מוגבלת – זאת עובדה.
כמו במכונית, למיכל ה”דלק” שלנו יש קיבולת.

ולכן, העקרון המהותי כאן הוא איזון בין אקטיביות לפאסיביות.
זה נקרא וויסות = הסדרה של כיוון הזרימה + מידת העוצמה.
ע”י זה שאנחנו מוצאות את האמצע, את שיווי המשקל שמדויק לך
כדי שלא תתרוקני לגמרי ואז תיתקעי
אלא כל הזמן תשמרי על תנועה
אומנם מווסתת אך בוודאות מקדמת.

כן, זה יכול להוביל לדיסוננס…
איך אמצע יכול לקדם? זה לא משעמם?
והתשובה היא להפך.
כשאת באיזון – הכול קורה.

זה שינוי שהמטרה שלו בגדול היא יצירת
מנטליות חדשה שתעזור לך לממש הזדמנויות
שנקרות בדרכך במקום להישאר
מולן חסרת אונים ולתת להן מול העיניים להתמסמס.

איך?
זה היכולת להציב לעצמך באהבה גבולות.
ללמוד לשחרר כשצריך ולהקליל.
להבדיל בין עיקר לטפל.
ללמוד לסמוך ולתת אמון בך ובאנשים.
שת”פ בין רגש לשכל –
להכתיר את השכל כ-מנהל.
כאשר הבסיס לכל זה הוא בסיס רגשי

• את ראויה לאור ולשפע, בכמויות.

אם את רוצה להפסיק את התנודות הקיצוניות בחיים שלך
ולצאת לדרך חדשה ומרגשת
כאן אני מסבירה לך איך זה קורה =>

נתראה