יש לך זוגיות בריאה.
הכרתם, וכמו מגנט היה קליק שיצר ביניכם משהו שאי אפשר להסביר במילים.
מן ברית נשמתית לא פורמלית שרק שניכם יכולים להבין.
אתם מאושרים עד הגג, על המציאה הגדולה שכל אחד מכם חיכה לה, וגילה.
אתם עושים הכול יחד, באינטנסיביות בריאה.
כי ככה זה שיש לך פרטנר שכיף לך שהוא בסביבה.
אז איך עם כל הטוב הזה את עדיין תמיד בודקת אותו בציציות?
כל משפט, כל מילה, עלולה להיות נפיצה.
ויש הבדל בין ערנות שזה ההפך מתמימות לבין חוסר ב-אמון.
חוסר אמון זה לווא דווקא בגידה.
זה יכול לבוא לידי ביטוי בדריכות ועוינות יתרה.
ואז, בן הזוג שלך תמיד בתת המודע שלך נבחן:
“האם אני באמת באמת יכולה לשחרר,
קצת להרפות, לא לחשוב ולהתמסר?”
אבל זה לא משנה כמה פעמים תיווכחי שכן.
המבחן הוא כל יום מחדש, לגבי משהו אחר.
ולכן את תמיד חושדת וחושבת שהנה – עכשיו זה הסוף!
ואת כבר רואה את עצמך אורזת את כל הדברים וחוזרת לאחור.
את לא עושה את זה כי את רעה,
ואולי אפילו לפעמים יש בך חרטה ורגשות אשמה.
הקפדנות על כל פרט נובעת מהפחד שתמצאי
את עצמך (שוב) במקום לא בטוח וזה יוצר חרדה.
שהקרקע תישמט לך מתחת לרגליים ולא תצליחי לנוע.
ולכן את אובר בודקת ואובר חושדת.
אבל בתכלס, את לא משיגה באמת את מה שאת רוצה.
להפך – זה רק מוביל לריבים, זורע פחד ואפילו אימה
אצל שני הצדדים, למרות שיש חברות אמת ואהבה.
וחוץ מזה, תחשבי על הדור הבא.
איזו מערכת יחסים את רוצה שהילדים שלך יראו?
זה מה ש-יעצב אבל כמובן לא יכריע את גורלם.
את רוצה יציבות אמיתית שתקרב ותחזק את הקשר ביניכם
כדי שתממשו את הפוטנציאל שאת יודעת שיש לכם יחד?
כחלק מתהליך האימון האישי – רגשי איתי
“לראות את מה שהם רואים” אנחנו עובדות מהשורש
על תחושת היציבות בתוכך כדי ששום מילה או משפט לא יצליחו לערער אותך בכזו קלות.
זה יעזור לך לדבר בחופשיות על מה שמפריע לך, לבטא חלקים מהאישיות שלך
שעד כה לא הרגשת בנוח לחשוף וככה לאפשר לעצמך להרגיש שמקבלים אותך
כמו שאת, לבקש עזרה מבלי לקחת מראש הכול על הכתפיים שלך ובעיקר
לא להרגיש שאת לבד בקשר ותורמת יותר מאשר נתרמת.
מערכת היחסים שלכם תהיה בגובה העיניים מתוך אמון שמייצר
קרקע פוריה להתפתחות זוגית בריאה.
נ.ב – זה מתחיל בך. לא כ-אשמה. כ-מובילה. כי במהות את מנהיגה.
