את בטח מכירה את זה.
שיש לך רצון או מטרה,
ואת חותרת וחותרת וחותרת,
עושה מיליון פעולות,
לא משיגה תוצאה,
ואפילו חוזרת לנקודת ההתחלה
זה מרגיש כמו פול גז,
בניוטרל.
חשבת פעם למה זה קורה?
אולי זה קורה בגלל סיבה שאפילו את,
לא מודעת אליה?
בואי אני אספר לך איזה שינוי את יכולה לעשות
כדי שתוכלי להשיג את המטרות שלך
פחות בסיזיפיות ויותר בקלות.
אנחנו נצא מתוך נקודת הנחה שהישג מושפע מ:
צורך + פעולה = תוצאה.
הרבה פעמים את עושה רק את הפעולות
מבלי להתחבר לצורך האמיתי שלך כי הוא הסיבה להכול.
למה זה קורה?
צורך במהות שלו הוא מחסור והוא מייצר הזדקקות.
וקשה לך להכיר במקום כזה בתוכך,
כי זה ישר מציף בך פחדים, חששות,
ותחושה קיומית של מחסור שלפעמים כואבת בעצמות.
מה גם שעם השנים, נוצרה סביבך תדמית של משהי
שמסוגלת לעשות הכול, ומבחינתך זה לא ראוי
להודות אפילו בפני עצמך שאת “נואשת”, בגלל הפאסון.
ולכן, באופן לא מודע את נוטה לעשות המון פעולות
גם כדי “לחפות” על חוסר היכולת להקשיב
לעצמך באמת ולהבין מה צריך, וגם מתוך תחושה
קיומית שאת לבד כי לאף אחד לא אכפת.
זה לא משנה כמה אקסטרה מאמץ תעשי.
כל עוד הפעולה שלך לא מתכתבת
עם צורך אמיתי שקיים בך,
הכוונה שלך לא מחוברת שם
ולכן, אין דיוק בעשיה שלך
ואת חוטאת למטרה.
כמו שאת מתפללת ב-חדות ובכוונה גדולה,
זה בדיוק מה שאת צריכה לעשות
לפני כל פעולה כדי שהיא תניב לך תוצאה ראויה.
ברובד היותר עמוק,
שימי לב שסבל בשבילך הוא סימן מובהק להתקדמות.
מבחינתך: “המיטב מושג במחיר הכאב העז ביותר”.
וזו לא עוד סיסמה, זו ממש תפיסת עולם.
ההקשר שיש בתת המודע שלך בין סבל לבין הישג חיובי
הוא משהו שכדאי ואפשר לשנות כי זה המקום בתוכך
שמייצר סיזיפיות ותחושה קיומית שהחיים הם עול.
זה שירת אותך בעבר כדי שתוכלי “להצטיין”
למרות “נקודת הפתיחה שלך”.
אבל אם משהו בך היום מתחיל לקלוט
שיש מצב שאפשר אחרת.
אכן קיימת דרך שמאפשרת גם להשיג, גם להנות מהדרך
ובין לבין לשחרר את הסיפור הפנימי
שהחיים הם יצירה מסובכת.
