“אני תמיד בסוף מצליחה, אז למה אני מפחדת להיכשל כל פעם מחדש?”

כמעט תמיד שאת מתחילה משהו חדש,

את עומדת בנקודת ההתחלה,

מסתכלת למרחק, ואולי מרגישה חרדה:

“איך אני גם הפעם מצליחה?🤦‍♀️🤷‍♀️”

הכל נראה גדול…חסר וודאות, ומאיים…

“מה לי ולזה??” את שואלת

על פניו נראה ש-כל קשר כאן הוא מקרי בהחלט.

כולם סביבך נראים מחויכים,

כאילו הם יודעים משהו שאת לא תדעי בחיים.

ויש מצב שמזדחלת לה שם קנאה ואפילו עוינות,

על היכולת להקליל ו”להעביר” במקום לחשוב שהחיים שלך נגמרו. 

אבל מה אם תפני שניה את המבט לאחור,

את תראי את העבר שלך ואת ים ההצלחות.

נכון…היו גם כישלונות ואכזבות.

אבל “האבנים הגדולות” –

אותם נושאים חשובים ומהותיים בחייך

את פיצחת, ובגדול.

אז למה כל פעם מחדש יש בך את אותה תחושה

שאת לא ראויה לעמוד על אותה נקודת התחלה?

כל פעם מנקודה קצת יותר גבוהה?

כאילו אין לך את הזכות.

למרות ששתינו יודעות שבסוף

את זו שמקבלת את אות ההצטיינות.

למה זה קורה?

חוסר היכולת לקחת “בעלות”

ולשייך את ההצלחות הקודמות שלך *אלייך*,

גורמות להן להיות משענת קנה רצוץ

במקום סלע ש-תומך בך ברגעים שכאלה.

תמיד חשבת שהצלחת

בגלל מזל, טובה שחבר עשה,

או שפשוט השקעת והקזת דם.

את יוצאת מתוך נקודת הנחה

ששום דבר לא בא לך בקלות או ככה סתם לבד.

ולכן, קשה לך לומר לעצמך בפה מלא

שמה ששלך – שלך. בזכות ולא בחסד.

אבל זה סוג של להיות עיוורת.

כי את נותנת יותר קרדיט לאלו שתמכו

במקום לזו שעשתה בכבודה ובעצמה את הדרך

ללא שום הכוונה, תוך כדי ניסוי, והמון תהייה.

את יזמת.

זו ש-הוגה וגם פועלת.

אבל משהו בך עדיין לא רואה את זה.

אולי בגלל שיפוטיות או ציפיות מרקיעות שחקים. 

וזה גורם לך להתגונן, להוכיח או להצדיק את קיומך

לא משנה עד כמה סיזיפי זה, ומעורר סבל,

ואת עוד מפרשת את זה כחלק אינטגרלי מהדרך.

בגלל צורת החשיבה הזו, במקום להתהלך ב-גאון,

משהו בך נואש לחסד.

כי את תחת האשליה שאת זקוקה ל-יד מכוונת.

וזה השקר שלא מאפשר לך לראות שאת באמת מסוגלת.

שימי לב למעגל שנוצר כאן של זכות וחסד.

שהשורש שלו זה אמונה.

אמונה עצמית.

אם את מאמינה שאת “כאן” בזכות מי שאת – כך תיראה המשך הדרך.

אם את מאמינה שאת זקוקה לחסד –

הדרך היא חיפוש מתמיד ו”קבצנות” אחרי חיזוקים ומחמאות. 

בכל פעם שמישהו עוזר לך ואת עונה לו: “הצלת אותי”

זה שקר.

זה סימן עבורך לחזור לערך של עצמך ולהפנים,

שרק את בעלת השליטה היחידה והבלעדית.

וכל השאר זה בונוס, לא הבסיס והשלד.

שורה תחתונה:

אין לך “קשיי הסתגלות”.

פשוט תאמיני בעצמך והכל יהיה בסדר.