למה את משקיעה כ”כ הרבה אבל את מרגישה שאת לא מקבלת תגמול הולם?

בין אם זה בגזרה של העבודה, את עושה את הכל 

כ-שורה. לא מפספסת אף פרט. תמיד עם היד על הדופק. 

ואת נותנת ת’נשמה. אבל התגמול? את יודעת שאת ראויה

להרבה יותר בין אם זה בכסף או ברמת ההערכה. 

גם במערכות יחסים – זוגיות, חברות טובות, אחים ואחיות. 

מה שצריך – את תמיד זו שעומדת ראשונה. 

עוזבת הכל, רק שהאנשים סביבך לא ירגישו חסרי כל, 

ואת מקפידה להעניק להם את כל מה שאת באמת יכולה. 

ואם לא, את מרגישה אשמה. 

אז למה כשזה מגיע להיות תורך, את לא מקבלת 

את מה שאת נותנת חזרה? 

אז לא. אני לא אגיד לך שהאנשים סביבך לא ראויים להיות בסביבתך.

למרות שבתוך תוכך את חושבת לפעמים מה היה קורה 

אם היית מחליפה אותם ועוזבת למקום אחר. 

אבל זו בריחה מנקודה שכרגע קשה לך לראות במראה –  

המקום בתוכך ש-צמא להערכה, מרחיק את האנשים ממך. 

כי ברגע שאת זו שעושים עבורה, שם את הופכת להיות דרוכה. 

הפנקס נפתח וההשוואה מתחילה – מה את עשית ומה את מקבלת חזרה. 

וזה לא מתוך רוע, פשוט את נתת ת’נשמה ואת רוצה 

לראות שזוכרים ורואים גם אותך כדי להרגיש שווה לכולם.

אבל ברובד העמוק יותר, ועם יד על הלב,

האשמה שם שאת מרגישה אם את לא מעניקה, 

היא זו שגורמת לך לצאת מגדרך ולעבוד מסביב לשעון,

כי איפה שהוא בתת המודע אלו “הביטחונות” 

שלך, האישור לזה שאת באמת ראויה להיקרא 

“חברה/אמא/עובדת טובה/בת זוג נפלאה”. 

אז את מי כאן בעצם את מאשימה? 

ולכן, את יוצאת מגדרך כדי להרגיש ראויה עד שאת מצטיינת 

בכל מה שאת עושה, מצפה שיענו על כל צרכייך חזרה, 

מודדת את מה שאת מקבלת כדי להרגיש שווה בין כולם,

מתאכזבת כי כלום לא מדויק, נכנסת למרה שחורה

ואז או שאת “יורה” או ששותקת- מסתירה את מה שאת מרגישה

ובסוף גם נשארת לבד. 

אך הפער בין מה שאת נותנת לבין מה שאת מקבלת חזרה 

הוא לא באשמת אף אחד. 

הוא נובע מההערכה עצמית שתלויה *תמיד* באישור החיצוני. 

כלומר מה שאת נותנת ומקבלת מכתיב עד כמה תאהבי או תשנאי את עצמך

ולכן מצב הרוח שלך משתנה בלי הרף.

השינוי הוא ללמוד לנתק, מהשורש, השורש ברמה הכי בסיסית

זה זכות הקיום שלך, את מה שאת נותנת ומקבלת. 

וכך את תרגישי ששום דבר לא מגדיר (מגדיל או מקטין) את הערך העצמי שלך. 

החופש שתרגישי מבחינת רווחה נפשית 

יאפשר לך לתת באמת, כי את רוצה, ולא כי את חייבת או מתוך אשמה.

פשוט נתינה טהורה.  

כך זה יאפשר לך לקבל גם מתוך תחושה שאת ראויה

ולא בגלל שאת זקוקה לעוד מילות הערכה.

זה מעגל השפע שלך. לתת ולקבל. 

הנתינה על פניו נראית אותה נתינה אבל הסיבה שונה.