מה יש שם בקצה שאת כ”כ נמשכת אליו?
למה זה המקום שבו את מרגישה הכי חיה שיש?
אין לך סבלנות לבינוניות.
את לעיתים די קרובות צריכה “פיק” מסעיר.
חשבת פעם, למה זה קורה? ולמה זה כ”כ ממכר?
היומיום שלך, בדר”כ מאופיין בשגרה מונוטונית.
את לא אוהבת ולא שונאת את מה שאת עושה,
זה מקיים אותך, ובכבוד.
את אפילו מצטיינת בזה.
את עושה את מה שאת עושה כ”כ טוב
עד שכולם סביבך רואים בך אידיאל.
על פניו, יש לך הכול…
עבודה, מעמד מכובד, משכורת דופקת,
זוגיות שנמשכת, תארים והצטיינויות.
✅ הכול במקום ✅
אבל ❗
בכל פרק זמן, יש איזושהי “קריסה”.
פתאום, את מרפה.
מהמצוינות.
מלכבוש פסגות.
מכובד האחריות.
נמאס לך.
ואת אולי שואלת את עצמך: “בשביל מה?”.
ואז, יש “התנפלות” על הנאה כזו או אחרת
ש-סותמת ב-שוט אחד את הבור שנפער.
באותו רגע את ברקיע השביעי
אך ביום שאחרי, את מרגישה בקצה השני.
מה קורה למוניטור כשאדם בקריסה?
ה”פיקים” שם עולים ויורדים בקיצוניות,
והמשימה המיידית היא לייצב וליישב את המצב.
כן, איפה שהוא בתת המודע
ה”פיקים” האלה תפקידם לצאת מהתלם ולחזור יותר “שבעה”.
ובאיזה שהוא מקום זוהי בריחה מהמציאות למקום יותר טוב
למרות שבדיעבד את סובלת.
אבל את חזקה.
את כל פעם מתאפסת על עצמך, וממשיכה בשלך…
עד הפעם הבאה.
ובין לבין, צריכה “להסניף” איזושהי הרפתקאה.
את צריכה להרגיש קצת “לא נודע”.
כי את כ”כ צמאה ללהרגיש את דפיקות הלב שלך חזרה.
מצב הקיום הזה שאת נמצאת בו נקרא: פשרה.
והמחיר של זה, זה הצורך להרגיש קיימת דרך
מצבים קיצוניים, מבלי לחשב מראש
סיכון/עלות מול תועלת.
הרי את יודעת, שברוב המצבים האלה את יוצאת מופסדת.
אז מה יכול לאפשר לך גם להיות יציבה וגם לחיות עם אותו סיפוק שאת רוצה?
ליצור לך משהו משלך.
משמעות חדשה.
שלא תלויה באף אדם.
אלא רק על רצון אמיתי ושורשי ששייך לך.
ואם את אולי חושבת: “מי אני האישה הקטנה שתצליח?”
קחי את כל ההצלחות שלך, התארים וההצטיינויות כי הם משקפים
את כל היכולות המדהימות שלך, חברי אותם למשמעות אמיתית
ויש לך את החיים שתמיד רצית.
תזכרי ש: דרמה קווין היא דיווה שלא הוגשמה 🙂
