למה כ”כ חשוב לך לשנות אנשים אחרים כ-תנאי להמשך היחסים?
יש לך את היכולת לראות מהצד
“נקודות עיוורון” של אנשים אחרים
תוך כדי שהם תוהים, למה לא מצליח להם בחיים.
את יודעת לתת את כל ההסברים המדויקים.
כאלו שישר יוצרים הזדהות ותובנה.
ולכן דרכך הם מבינים, ששינוי זו לא מילה גסה.
מכאן, יש לך ציפייה שהכל ייעשה כאן ועכשיו.
ועפ”י ה”תוכנית הסדורה” שתכננת.
בעוד שהאדם השני עדיין מעכל,
כי הוא לא מבין מאיפה “נחתת” עליו, ואיך ליישם.
אני מדברת על אנשים קרובים.
הורים. בני זוג. חברים טובים.
אלו מצבים שיכולים עם כל הרצון
הטוב להוביל לחיכוכים.
כי נוצרת תלות בין המשך הקשר
לבין השינוי שהצד השני צריך לעשות
כי זה הפתרון, ומה שיוביל לאושר שלך ושלו.
ולכן, את יושבת לו/לה עם סטופר על הראש.
אך זה מוביל לעוד יותר פירוד ופילוג,
למרות ש-מבפנים הכוונות הן באמת טהורות.
אז נתחיל מזה ש-שינוי לא עושים ב-דוחק.
זה דורש “חממה” עוטפת ש-משרה רוגע.
אבל אני מבינה אותך.
משהו בך רוצה להגיע כבר לסוף,
כדי לסמן “וי” ולהגיע אל חוף מבטחים.
אבל האם הדרך הזו לא מעייפת אותך?
והאם זה באמת נגמר בסוף טוב?
בואי נראה איך עושים את זה
בהרמוניה שמקרבת בין שני הצדדים
ואפילו משפרת את מערכת היחסים.
אנחנו נצא מתוך נקודת הנחה
שהשינוי שאת רואה בצד השני הוא בראש ובראשונה שלך.
אם תהיי באמת כנה עם עצמך, ועם יד על הלב.
זה בדיוק המקום ש-עלייך לתקן ולרכוש בו עצמאות,
ואת יודעת את זה. זה פשוט נשמר בסוד.
ע”י תדמית או ארשת פנים ש-מייפים.
לחכות עם סטופר שהצד השני ישתנה
לא יעלים לך לעולם את הבעיה.
השינוי צריך להיות אצלך. הוא – זה רק מראה.
ולכן, אם את רוצה באמת להאיץ את העניינים.
קחי אחריות תחילה.
כי זה המקום שלך להוות השראה ולהנהיג
במקום להטיל סנקציות ולהפחיד.
הרווח שלך ככה הוא כפול ומכופל.
גם התפתחת והצד השני היווה לך מקפצה.
גם יצרת כאן מכנה משותף שמקרב ו*מאחד*.
וגם הצד השני יוקיר לך תודה מכל הלב שהארת בדרכך.
ככה אנשים מתפתחים ומצמיחים אחד את השני
מתוך שיתוף פעולה ולא מתוך מאבק.
זו לא חכמה לשבת על ה”כס” ומשם לשקף.
נאה דורש נאה מקיים.
ולכן, כשאת מטפלת ודואגת לעצמך
את מטפלת ודואגת *אוטומטית*
ובאותה מידה (לא פחות) גם לזה שמולך.
כי זה לא סותר. להפך.
זה משלים ומזין אחד את השני.
לימדו אותנו שלדאוג לעצמנו זה אגואיסטי,
אבל זה אגואיסטי לא לעשות את זה, כי הצד השני סובל.
ככה את הופכת להיות מודל.
במקום להיות בתפקיד השופט או המבקר.
זה מה שעושה את ההבדל.
