הכרת את האחד.
את יודעת שיש לכם בסיס טוב לקשר,
ויש לכם וויז’ן דומה לעתיד.
לפני הקשר, היה לך טוב עם הלבד שלך,
כי היה לך עולם משלך.
אבל רצית פרטנר שיהיה בראש שלך,
שיילך איתך יד ביד את המסע.
והנה, מצאת.
אך ככל שהזמן עובר, באופן מוזר, משהו בך דועך.
לאט לאט הבנת שהרצונות המשותפים,
גוברים אצלך על הרצונות האישיים,
אבל הסכמת.
כי ליצור לך עולם משלך בתוך הזוגיות נראה לך פתאום בודד ומיותר,
כי למה לבד כשכ”כ טוב יחד??
טוטאליות זה דפוס בתת המודע של “הכול או כלום”
שנובע מאמונה שצריך ללכת “all in” כדי להצליח.
ורצית להצליח, אז נתת הכול.
זו יכולת מדהימה ומטורפת שעוזרת לך להזיז הרים,
אבל במערכת יחסים היא יכולה לגרום לכאוס
ואז את בטעות חושבת שאולי, את לא במקום הנכון.
למה זה קורה?
מגיל קטן היית את זו שמנהלת את “העולם”
ברגעים שידעת מה את רוצה, חתרת לשם דוך למטרה.
ואם משהו לא קורה בדיוק כמו שאת רוצה
את מפרשת את זה מייד כמחדל.
ואז שוב, את מתעקשת להרים, כי חשוב לך שהכול יעמוד כמו שצריך.
אבל שימי לב שאת מתנהלת פה לבד. מול עצמך.
ובן הזוג שלך הופך לעוד “פרויקט”.
את לא עושה את זה כי את רעה.
זה נובע מחסך, של כל מה שרצית בתור ילדה ולא היה.
ולכן, את שומעת אולי מהצד השני:
“כל מה שאני עושה, זה אף פעם לא מספיק”
ושניכם בסוף מתייאשים, וחושבים….אולי זה באמת לא מתאים??
תביני, את החסך שלך אף אחד לא יכול למלא.
גם אם יש לך את הבן זוג הכי רגיש ומהמם.
ולכן, עדיף שתראי בך את החוסר, ותשלימי אותו בעצמך.
וזה מתחיל מליצור קשר עם אותו עולם שהיה לך מלפני.
כשאת נוטשת את העולם שלך את נוטשת את עצמך,
ואז את מצפה מכולם “לדאוג” לבריאות נפשך.
ולכן, כחלק מהאימון האישי-רגשי איתי “לראות את מה שהם רואים” אנחנו לומדת לאזן קודם כל את הטוטאליות כי זה הדפוס השורשי שמפצל את הזוגיות שלך לשתי קצוות מבלבלים: הרמוניה וכאוס.
המקומות של הכאוס ביניכם בעצם משקפים לך את המקומות שאת יכולה להתחזק בהם.
בדגש על יכולה.
כי אולי את מאמינה שבגלל שקשה לך הוא זה שצריך לעשות במקומך אבל זו גישה שמייצרת תלות.
אבל אם תלמדי להיות הפתרון של עצמך זה רק יעצים את הקשר ביניכם כי הוא יהפוך להיות החצי השני שלך שמפרגן, תומך ועוזר.
וכך את תופסת שתי ציפורים במכה- גם את העולם שלך וגם אהבה ופרגון שלא תלויים בדבר.
