את בונה לך את הקריירה שתמיד רצית.
יצרת לך זוגיות טובה ובריאה שאת גאה בה מאוד.
עשית השקעה יפה בעסק או בחיים האישיים.
בדר”כ, את יודעת לבנות את מה
שאת רוצה כמו יצירת מופת.
בכל המצבים האלה, עשית דרך.
עמדת באתגרים, ויצרת לך משהו יש מאין
שרבים לא מצליחים, ואפילו קצת מקנאים.
אבל מה קורה לך באותם מצבים שפתאום צצה
לה משום מקום בעיה? ביום בהיר אחד?
ואין לך את הפתרון תכף ומייד?
כלומר, שצריך לעבור זמן ועוד קצת כברת דרך
של ניסוי ותהייה ואת מוצאת את עצמך
במצב ביניים של המתנה ואת אפילו לא יודעת בשביל מה.
וואו, זה ממש יכול לטלטל.
כי זה שם אותך במקום פגיע שאת לא יודעת מה יהיה.
וככל שהזמן עובר, זה מורט את העצבים יותר.
ברובד העמוק יותר – הבושה.
שגם את המוצלחת נמצאת בבעיה.
גורמת לך לפרש את הסיטואציה כ-אות קלון על המצח
שלא מאפשר לך לחשוב בהיגיון
כדי להגדיל את הסיכויים שלך למצוא פתרון.
למה זה קורה?
איפה שהוא בתת המודע את חושבת ש-את כאן הבעיה.
ולכן זה גורם לך מאוד להתאמץ ו”להזיע”
כי את חושבת שאת זו ש-אמורה לקחת הכל על כתפייך ולתקן
במקום לזרום עם הזרם ולשחרר.
זה מה שמייצר את הסטרס ואת כל מה שנלווה (פחדים וחרדות)
ולכן, מהייאוש, או שאת חושבת לסגת, ולוותר.
כי אולי זה סימן שזה גדול עלייך ולא בשבילך,
או שאת “מהדקת את המושכות” ומנסה לשלוט
ולהנדס את המציאות כדי שתתיישר.
אך שתי הניסיונות האלה לא מובילים לתוצאות.
להפך, הם יוצרים אצלך נדנדה של מחשבות ורגשות
שמרעידה את עולמך, וגומרת לבלבול וחוסר ביטחון.
אז במקום לפעול משם ולקבל חרדות,
מה כן עובד?
כדי לאזן את אותה נדנדה ולהביא את עצמך
למצב של התנהלות שגרתית גם בתוך מצב של סימן שאלה,
את צריכה:
1.דבר ראשון (!) להוציא את עצמך מהמשוואה.
כדי שתוכלי לתפוס מרחק ולנהל את העניינים מהצד.
כלומר, להפריד, בינך לבין המצב.
כי זה לא קשור אלייך. אלו נסיבות. ואת לא אשמה.
2. לפרוק מילולית. (כתיבה/שיחה) במקום להסתיר או להדחיק.
כי כל עוד את שומרת בבטן הדברים רק גדלים ומתעצמים.
אבל כשהם רואים אור הם תמיד תמיד מתגמדים.
3. לא לפעול באימפולסיביות. להיכנע רגע. ולהסכים לא לדעת.
אל תפחדי לשאול את עצמך שאלות ולהישאר באופן זמני בלי תשובות.
התשובות יגיעו מעצם זה שפתחת את הפתח ושאלת שאלה
שלא היית חושבת עליה קודם אילולא המצב. (זו בעצם התכלית=שינוי)
4.בטווח הקצר – להנמיך טיפה ציפיות. לא לצפות לזיקוקי דינור או הרים וגבעות.
בינתיים, המטרה היא איזון. פשוט לעשות את מה שעשית.
לא יותר לא פחות, בידיעה ככל שהדברים יתבהרו, הם ילכו וישתפרו.
5.רכות. תאשרי לעצמך קצת יותר זמני מנוחה.
זה מצב שגוזל אנרגיה וכדי למנוע שחיקה
חשוב לדעת מתי לעצור מבלי לשפוט את עצמך שאת לא מספיקה.
חשוב להדגיש שלהתנהל במתכונת הזאת
זה לא אומר לעשות לעצמך הנחות.
להפך, זה אומר לקחת אחריות ולפעול ביעילות (באיזון) בהתאם למציאות
כדי לא לגרום לנסיגה אלא להתבשל ולבנות את עצמך לשלב הבא.
