למה את חווה את המציאות ככאוס חסר היגיון למרות ש-למראית עין את בול במקום הנכון?

למציאות שלנו יש תמיד שני צידי מטבע,
אך את חווה תמיד רק צד אחד של המטבע ב-X זמן מסוים.

בריאות וחולי
עושר ועוני
אהבה ושנאה
עצב ושמחה

כאוס זה להרגיש הכול יחד,
לא לדעת למה, ולזעום בדממה על חוסר האונים שנקלעת אליו.
כך שאין שום קצה חוט שיכול להוציא אותך מהמערבולת הזאת.

למה זה קורה?
במקביל למציאות החיצונית,
יש לנו מציאות פנימית – מחשבות ורגשות.
כאשר אנו בדפוס חשיבה של “שחור או לבן”/”הכול או כלום”
זה הופך את החצי הזה של המטבע שאנחנו נמצאות בו
לחצוי בעצמו ולכן ההרגשה היא שאין היגיון וסדר למרות שעל לפניו הכול בסדר.

ככה זה נראה:
אם למשל הזוגיות שלך מבוססת על אהבה וחברות אמיתית,
אז יש ימים שאת חושבת שהאהבה שלכם מושלמת ובלתי מנוצחת.
ויש ימים שאת חושבת שאהבה שלכם יכולה לקרוס בין רגע ולהיגמר.

כן, יש מצב שמשהו לא צפוי יקרה.
אבל כל עוד -יש- אהבה בחיים שלך קשה לך להתרפק עליה
כי משהו בך כל הזמן נשאר דרוך שחלילה לא יקרה אסון.

וכך נוצר מצב שאת לא בטוב ולא ברע.
במקום זה את בדריכות שיוצרת חרדה אמיתית.

מבחוץ, את נראית בסדר.
אבל מבפנים סימני השאלה כל הזמן מציפים.

ממה זה נובע?
דפוס החשיבה של “שחור או לבן” נובע מחווית דחייה או נטישה
שיצרה כמיהה בתת המודע לשלוט על המציאות ולנסות “להנדס” אותה
כדי להימנע מכאב שוב.

וכך שבמקום לחוות את המציאות את מנסה לשלוט עליה.
חווית שליטה מאלצת אותך בתת המודע לראות כל הזמן את הדברים מהצד,
כל הזמן להיכנס לקונספירציות, כולם כל הזמן חשודים,
והגישה שלך הופכת להיות עוינת כי את תמיד מנסה להבין
ולנבא מאיפה ה”כאפה” הבאה תצוץ כדי שתצליחי להינצל.

בפועל זה מתבטא בחוסר יכולת להיכנס למערכות יחסים אינטימיות,
פחד מסמכות, ריצוי או תלות באנשים “חזקים”, פחד מביקורת.
את הופכת להיות מגומגמת במקומות האלה.
ותכל’ס, זה לא אופייני לך.

מבחוץ מחזיקים ממך, מעריכים אותך…
ובתוך תוכך את לא מבינה למה? “מה דפוק בי?”

שום דבר לא דפוק בך. להפך.
והרזומה שלך מוכיח זאת.

אז מה בכל זאת אפשר לשנות?
את תחושת הביטחון הקיומי.
במצבים ש-לא הכול מסתדר את נוטה לברוח וזה מה שיוצר את הכאוס.
הפניות החדות האלה שמטלטלות בבת אחת את עולמך.
זה לא רציונלי, כי זה פסיכולוגי, לרוץ כדי להינצל.

אלו המקומות שנעזרים בי בקליניקה. ואנחנו לומדות להישאר, להתמודד ולשגשג.
מבלי לייפות את המציאות ולעגל פינות מהותיות.
מבלי לחכות בדריכות לקריסה הבאה עד שאת קורסת מעצם הדריכות כי את מותשת.
ומבלי לקחת מראש הכול על הכתפיים שלך כדי ליצור איזושהי הרמוניה פיקטיבית.

אלא – מתוך החוזקות האישיות שטבועות בך ומתוך התבונה והרגישות שלך אפשר לחולל פלאים.
את באמת בורכת בהרבה דברים טובים, עכשיו רק צריך ללמוד להשתמש בהם במקומות הנכונים.