קבעת דייט עם אדם שאת מעוניינת בו.
יצאת לפגישה עסקית שיש בה פוטנציאל.
זימנו אותך לראיון עבודה במקום שווה שרצית.
מה שמשותף לכל האירועים האלה זה שהונחה בפתחך
הזדמנות שתואמת את הרצון שלך, והיית רוצה שזה יצליח.
את יודעת שרזומה, או כל נתון מרשים אחר, לא חסר לך.
אז איך זה שבמקום ללכת על זה ולהיות בשיאך,
את מוצאת את עצמך מסתרבלת יותר ויותר עם עצמך?
חשבת פעם, למה זה קורה?
ככל שמשהו נתפס כיותר שווה בעינייך,
כך הסיטואציה בתת המודע יכולה לערער אותך יותר,
כי את שואלת: “למה דווקא אני?”
וזה גורם לך לחשוד בעצמך, ולעשות בדק בית:
“האם אני מספיק ראויה?”
כדי איכשהו להצדיק את התאמתך.
עצם השאלה, דוחקת אותך לפינה
כי את יוצאת מתוך נקודת הנחה שאת לא מספיק ראויה.
ולכן את מגיעה למפגש מהורהרת,
לא ממש בטוחה במי שאת ובמה שיש לך לתת,
פחות חדה מבדר”כ, ופחות דומיננטית…
ולכן מי שמולך תוהה: האם זה מה שחיפשתי? ומתחיל לפקפק.
יכול להיות, שאת לוקחת את זה באופן אישי וחווה את זה כדחייה.
אבל שימי לב, שמי שעשתה את זה ראשונה
זו את, לעצמך, מול המראה.
תדמייני שאת זה כמו מגנט,
מה שאת חווה בתוכך – קורה.
חווית הדחיה בתוכך היא אולי משהו שנוצר עוד בילדות,
עוד בימים שכ”כ רצית להיות שייכת וזה התפוצץ לך בפרצוף.
ועד היום, אם תת המודע מזהה סיכוי הכי קטן לפגיעה
הוא ישר גורם לך לסגת חזרה.
ובכל זאת, מה שרצית בחיים – השגת. למרות הפחד.
כי יש הרבה אנשים שרואים בך את כל מה שיש לך לתת,
למרות ש-לך זה עדיין קשה, לראות את זה בעצמך.
ובכל מקום בו היית, התחלת בספקות וסיימת בהצלחות, שלא לומר הצטיינויות.
את מבינה?
השאלה היא לא “האם אני ראויה? או יכולה?”
אלא – “איך אני גם הפעם מצליחה?”
ולכן, כחלק מהתהליכים בקליניקה אנחנו משנות גישה, ואת זווית הראייה.
כי כבר הצלחת, ויש לך על מה להתבסס, מה שנותר זה להפנים שזו את, זו שבמראה, ולא אף אחד אחר.
ע”י תהליכים של NLP אנחנו מבינות איפה הסיפור של הדחייה משפיע עדיין על המרחק שלך מהרצונות האמיתיים שלך, ותוך כדי את לומדת לנטרל את “השדונים” בראש שמסיתים אותך מהערך האמיתי שלך ובכך מחלישים אותך וגורמים לך להיות משהי שאת לא.
