ביטחון קיומי – הבלוג

בין אם זה בגזרה של העבודה, את עושה את הכל  כ-שורה. לא מפספסת אף פרט. תמיד עם היד על הדופק.  ואת נותנת ת’נשמה. אבל התגמול?

לא פעם שמישהו בא להגיד את דעתו, את ממסמסת או פוסלת אותו על הסף.  או שמישהו בא להציע לך משהו, את הופכת להיות עוינת וחושבת

איך אנחנו יכולות לדעת ש-צורך שיש לנו הוא כבר לא בגדר צורך אלא בגדר התמכרות?  ברגע שאנחנו מתחילות לשלם מחירים עבור אותה התנהגות.   כשאת מצד

בחני את עצמך => האם את מאוהבת  ב”אבק הכוכבים”  – בסיפור ההצלחה שהדבר מייצר או בדבר עצמו? – תוזמן אוקטובר הרבה פעמים במהלך החיים שלנו

מה יש שם בקצה שאת כ”כ נמשכת אליו?  למה זה המקום שבו את מרגישה הכי חיה שיש?  אין לך סבלנות לבינוניות.  את לעיתים די קרובות

מגיל קטן את הבנת על בשרך  ש: “והם חיו באושר ועושר”  זו פנטזיה שקרית שקורית רק בדיסני.  די מהר התפקחת מהרעיון,  והתבגרת ביום אחד שנות

לאורך מסלול חייך הצלחת להגיע לפסגות.  בכל ציון דרך, נתת את הכל,  כי יש בך משהו ב-בילט אין שחייב להיות בטופ.  ולא, זה לא צורך

בואי נאמר, שלא היה לך זמן להיות ילדה. המקום הזה המשתטה, שלא לוקח ברצינות כל דבר, ומחליק דברים בחצי קלילות חצי טיפשות שלא מזיקה, זה

אם לחברה שלך יש תקופה עמוסה בעבודה והיא פחות פנויה  לדבר איתך את נוטה להבין ולהכיל אותה…ואולי להגיד לה:  “הכול טוב אהובה. דברי איתי שאת