מגיל קטן את הבנת על בשרך
ש: “והם חיו באושר ועושר”
זו פנטזיה שקרית שקורית רק בדיסני.
די מהר התפקחת מהרעיון,
והתבגרת ביום אחד שנות אור.
הבנת מאוד מהר, שאין כזה דבר
נסיכות או שלגיות
ולכן את תצטרכי לעבוד מאוד קשה
כדי לגרום לדברים לקרות.
אז הפשלת שרוולים.
ויצאת לדרך בעקבות חלום.
אבל המודל ההוא ש-ינקת מגיל קטן
זה ה”היגיון” 🤷♀️
אבל לא. את לא אחת שמוותרת.
תוך כדי ניסוי ותהייה את לומדת.
קצת מזו וקצת מזו וקצת מזו
ואת סוללת לעצמך את הדרך
תוך כדי שאת מתנסה באינספור מערכות יחסים ומשתכללת.
אבל האם הגעת אל חוף מבטחים?
הרי את כ”כ טובה. וכ”כ נותנת מעצמך
כדי שדברים יצליחו ויעבדו,
אז למה את עדיין מרגישה שדברים לא הולכים?
ה”טעות” שעושים בדר”כ במקרים כאלה,
זה שרוצים שהכל יהיה מושלם בגלל כל מה שלא היה בעבר (פיצוי)
אבל דווקא האובר מאמץ גורם לטלטלה
כי הפעולות הן לא טבעיות ולא מאוזנות
ואפילו מציקות ואז אנחנו מרגישות פגומות.
האובר מאמץ נובע מפחד.
ששוב התמונה של חייך תיסדק
וזה הכל נובע מכוונה טובה
להחזיק את הכל בטוח ושלם.
אבל אהובה, זה לא מה עובד.
האתגר שלך הוא דווקא הפוך:
במקומות שאת חושבת שהכל מתפרק – לשחרר.
כן, אני יודעת שאת רואה את הכל קורס.
אבל כך נבנה אמון.
ואמון? זה הבסיס הכי בריא ויציב שיש.
אמון זה לא רק ברמה של מה נעשה מאחורי הגב.
אלא זה מה קורה ברגע של משבר,
שם האמת מתגלה כדי לראות מי נשאר ומי נוטש.
אבל כל עוד את לא נותנת לצד השני להתבטא,
איך תדעי מה קורה באמת?
ואת זה אפשר לגלות רק כשאת לוקחת צעד לאחור
ומתגברת על החששות.
אני יודעת שזה לא פשוט לך.
כי הסרטים בראש יותר חזקים לפעמים מהמציאות.
אבל ככל שתלמדי להירגע ולשחרר שליטה
את תראי מציאות אחרת משתקפת מול עינייך,
והיא הרבה הרבה יותר טובה.
תמיד תזכרי,
הסירה הזו שנקראת זוגיות יש לה שני משוטים.
כשאת “משתלטת” על שניהם,
ושועטת קדימה כדי ליצור מציאות מדומה
של זרימה (פיצוי), לצד השני נותר להגיב בדממה,
כי במהות יש שם אהבה טהורה.
ולכן, העניין הוא לשחרר אחיזה באחד,
ולאפשר לצד השני לחתור יחד איתך.
מסכימה?
