לאורך מסלול חייך הצלחת להגיע לפסגות.
בכל ציון דרך, נתת את הכל,
כי יש בך משהו ב-בילט אין שחייב להיות בטופ.
ולא, זה לא צורך סתם להתבלט, רק כדי להיראות.
יש לך say.
ככה את מרגישה שאת מממשת את עצמך באמת.
זה השורש.
הרצון לגדול אל עבר מי שאת *יודעת* שאת יכולה להיות.
כמה טוב ומנחם זה לדעת שיש בך ייחודיות.
שיש בכל זאת עתיד, למרות שלא כך חשבת בילדות.
אז למה עדיין משהו מבפנים חסר?
במקום להיות שקטה ורגועה שיום יבוא, והכל יסתדר?
כי יש לך על מי לסמוך, וזה על עצמך?
יכול להיות, שיש בך מן סוג של ידיעה
שהדברים ברגע יכולים להתפרק.
זה לא משנה כמה תעשי שמיניות באוויר,
“החיים”? יכולים לטרוף את הקלפים.
עצם הידיעה הזאת, לא נותנת מנוחה.
כי זה אומר שאת צריכה להיות העכבר הזה בגלגל,
כדי לתת כל הזמן קונטרה של עשייה כדי להחזיק את הכל שלם
ולפעמים עד לכדי קריסה.
אך יחד עם זאת, יש כאן עניין של תפיסה.
אם היא מתוך אותה ילדה שהיית או מתוך האישה שתהיי.
וזה ממש לא קשור לגיל, זה עניין סטייט-אוף-מיינד.
ובכל סיטואציה יש *בך* את יכולת הבחירה.
כשהקלפים שלנו נטרפים אפשר
לקרוא לזה התפרקות, מתוך נקודת
הכאב של אותה ילדה שראתה ממקור ראשון אכזבה.
ומצד שני, במקום התפרקות אפשר לקרוא לזה הרפתקאה
כי דברים תמיד בתנועה ותמיד בתזוזה
ואיך משהו ישתנה ויגדל אם הוא לא ישנה צורה?
ולכן, מצד אחד את בונה בעשר אצבעות את החיים שאת רוצה
ומצד שני אם מישהו קצת, “מזיז לך את הגבינה”, זה יוצר חרדה.
וזה הכל עניין של גישה לגבי ה”לא נודע”.
שם טמונה היכולת להאמין בעצמך
רק מעצם היותך = בלי הוכחה.
בדר”כ את נוטה להאמין בעצמך רק כשאת רואה תוצאה מוחשית =
כשהתעודה תלויה על הקיר או שמישהו מחמיא.
אבל כאן זה בדיוק הקטץ’ –
עוד לפני שזה קורה לדמיין את ההכי טוב שלך מתממש.
וזה לא רק לדמיין, זה גם הדרך והגישה.
הרבה פעמים אנחנו חושבות שאמונה עצמית
זה תעופה עצמית, לחשוב שהכל בכיס הקטן.
אבל זו לא גישה נכונה.
יש הבדל בין תעופה עצמית לבין קרדיט שאת נותנת לעצמך
על סמך הצלחות עבר. וזה, כבר לא נקרא יהירות אלא מודעות.
כי הגישה אל חוסר וודאות בעייני היא דווקא צניעות.
בשקט ובדממה תעשי מה שאת צריכה מתוך ידיעה של מה שאת שווה.
זה פשוט לדעת מי את ו*עם זאת* לתת כבוד לאתגר במקום לזלזל ולהתחמק,
ולתרץ לעצמץ שאם היית “הולכת על זה” *אולי* היום היית במקום אחר.
אז מספיק לתרץ, כי זה שההזדמנות מגיעה לא אומר שצלחת אותה.
ולכן, תתחילי בקטן מתוך צניעות אבל תתמידי לאורך זמן, שם האמונה
האמיתית והתוצאות שאת כ”כ רוצה.
כי נכון את צודקת – אין לדעת מה יהיה.
אבל הגישה שלך היא כל מה שיש לך, והיא עושה את ההבדל.
