למה כשאת משתפת אנשים בקשיים שלך, הם חושבים שאת מפונקת או מגזימה?

ולמה אלו דווקא האנשים שהכי קרובים אלייך?
האם זה באמת בגלל שהם מרוכזים בעצמם או לא מספיק רגישים?
או שאולי יש סיבה עמוקה יותר,
שאפילו את, עדיין לא מודעת אליה.
בואי אני אספר לך בדר”כ למה נשים שמגיעות אליי לקליניקה מרגישות כך.
יכול להיות, שבמהלך הילדות שלך,
גדלת בבית שאילץ אותך להתבגר בטרם עת.
ויכול להיות, שלא הרגשת שיש לך על מי להישען.
ולכן, שמת על עצמך שלא במודע,
טייטל של “מסתדרת לבד”.
עם השנים גדלת והבנת,
שאת ממש יודעת להסתדר מצוין.
על הדרך גם התפתחת,
וגילית את עצמך דברים חדשים ומרגשים.
ולכן הצלחת. כי לא וויתרת.
מבחוץ, את נתפסת כאדם מאוד חזק ומוצלח.
אך לפעמים כשאת נתקלת בקושי,
את נוטה להגיב בבהלה ובאופן לא פרופורציונלי למצב.
למה זה קורה, דווקא לך?
הילדה הפנימית שבתוכן צועקת שוב הצילו.
אותה ילדה שהבטיחה לעצמה להסתדר לבד ולהצליח
אך פחדה מהיום האחד הזה, שתאכזב את עצמה.
ולכן, רק כשהקושי שאת חווה הוא גדול מנשוא,
והוא מבין אותך לאותו קצה שאת כ”כ פוחדת ממנו –
את מעיזה לפנות לעזרה חיצונית,
ובמקום לקבל תגובה מכילה ותומכת,
את שומעת: “נו? מה הבעיה? קטן עלייך”
ואת כ”כ כועסת ועוד יותר מאוכזבת.
אני יודעת שלפעמים את חושבת שהחיים הם לא צודקים.
ואולי, במצבים האלה בא לך להיעלם?
כי את מרגישה כ”כ לבד, ושאין לך על מי להישען.
ומה אם אני אגיד לך שהפתרון הוא דווקא ממש זמין לך?
שיש לך כבר עכשיו את כל מה שצריך כדי להרגיש קיימת ועטופה?
דבר ראשון – אנחנו נצא מתוך נקודת הנחה
שאת החוויה האישית שלך אף אחד לא מכיר.
אין להם מושג, מה באמת עובר עלייך,
כי מבחוץ הקושי שאת עומדת מולו מתגמד ביחס לאיך
שתופסים אותך למרות שאת רואה אותו כגדול ועצום.
דבר שני – שימי לב איך הסיפור הפנימי שלך מהילדות משוחזר בחיים הבוגרים:
התחושה שאת לבד ושאין לך על מי להישען.
למרות שאם תסתכלי סביבך, האמת היא שונה.
יש סביבך אנשים שבאמת רוצים בטובתך.
ולכן, כחלק מהתהליך אצלי בקליניקה
אנחנו משנות את הסיפור הפנימי הזה כי זה השורש
לתחושה הקיומית הזאת שאת לבד.
אני מבטיחה לך, שברגע שהמקום הזה יתרפא,
את תצליחי מאוד להנגיש לאנשים את מה שעובר עלייך
בשקיפות, בטבעיות וללא מאמץ.
ואת תראי כמה אהבה ותמיכה את מקבלת בדיוק ברגעים שאת צריכה.
כאן אני מספרת לך איך התהליך עובד => https://bit.ly/36IXUib