איך אנחנו יכולות לדעת ש-צורך שיש לנו הוא כבר לא בגדר צורך אלא בגדר התמכרות?
ברגע שאנחנו מתחילות לשלם מחירים עבור אותה התנהגות.
כשאת מצד אחד מתחילה לצרוך משהו בצורה מוגזמת והוא שם אותך ב”היי”,
אבל מצד שני את מפסידה דבר יקר ערך שחשוב לך גם והוא אומר לך “ביי”.
למשל:
לבזבז המון כסף על בגדים עד שלא נשאר לך לממן גם חלומות אחרים
שאת רוצה כמו לימודים, חופשה או מעבר דירה.
לצרוך כמות מוגזמת של מזון עד שהיחסים שלך עם הגוף מתפוגגים,
ואת בורחת מהמראה כי זה שם אותך במצב לא נעים.
“לרדוף” אחרי אהבה ואישורים מאנשים אחרים ולקבל “קריז”
אם זה לא קורה ואז הם מרגישים שהם צריכים לדרוך על ביצים ומתרחקים.
אז מה עושים?
רובנו חושבות שלהתנזר מהדבר יעזור לנו “להתנקות”,
ולכן אנחנו הרבה פעמים הולכות לקיצון השני של להתרחק ולהימנע עד כמה שניתן.
אבל אם ניסית את זה פעם בטח הבנת שככל את מתנגדת
ומנסה להתעלם הצורך רק הולך וגדל.
כלומר ככל שאת מנסה “לכופף” את הבעיה,
היא זו שמכופפת אותך חזרה.
ולכן, במקום להתנגח, הפתרון הוא למצוא תחליף. בריא.
המשמעות של תחליף זה לתעל את הצורך למקום רצוי ובריא
במקום להרס עצמי.
לדוגמא: למשל כשאת בעצבים, במקום להוציא סיגריה או לפתוח את המקרר
תסגלי לעצמך הרגל לצאת לריצה עם קצב מטורף. הגוף שלך והנפש יתגמלו אותך חזרה.
או כשאת רצה לאכול מתוך מניע רגשי, כי עבר עלייך יום לא הכי מוצלח,
תחליפי את הדבר במשהו שאת אוהבת ושיותר בריא לך.
לפעמים אנחנו חושבות שזה מה שנקרא לעבוד על עצמנו, “לשים פלסתר”,
כי הציפיה היא שהצורך פשוט ייעלם מבלי שנצטרך להתאמץ.
אבל המאמץ אהובה, תמיד יהיה שם.
וככל שתתרגלי, ה”שרירים” שלך בעניין הזה ייגדלו,
וההתמודדות תהיה הרבה יותר קלה עד לכדי שהיא תעלם.
מבינה? ללכת הפוך על הפוך. ככה המוח שלנו עובד.
כי הפנטזיה שדברים לעולם לא “יעקצצו” ולא ישפיעו לא תקרה.
אבל ככל שתתמידי, זה יקרה פעם ב….הצורך כבר פחות יציק.
מה שחשוב שתזכרי כאן זה כשהצורך “מעקצץ”, לשנות פאזה עם עצמך וכן
לפעול (כי ככל שאת אומרת לעצמך “לא” באופן פרדוקסלי את רוצה מזה עוד)
אבל אם כבר לפעול אז ליצוק אל תוך הפעולה משהו שהוא הרבה
יותר משרת אותך לטווח הארוך ולא רק את הסיפוק הרגעי הזה ש-לו את זקוקה מאוד.
זה מאוד אינדיווידואלי, לכל אחת יש את הניואנסים שלה.
אבל כן שווה לך לחקור עם עצמך או בעזרת מטפל
איזה תחליפים בריאים את יכולה לסגל לעצמך
דווקא ברגעים שאת “בורחת” להרגל ישן ולא מקדם,
כדי שיישארו לך משאבים להשיג את החלומות האמיתיים ולהתקדם.
נ.ב – אני רואה המון נשים בקליניקה שברגע שהשיח הזה עולה,
הרבה שנים הן חשבו שהן לא באמת מסוגלות אבל “פתאום”,
הן מצליחות לשבור את תקרת הזכוכית הזאת.
את רק חושבת שזה חזק ממך, את הרבה יותר חזקה מזה. באמת.
השאלה היא – האם את מסכימה להבין שיש לך כאן אתגר, ולצאת לדרך חדשה?
כי כדי לא לחוות את הדחייה הזו שאת חווה, ולהרגיש שלמה יש צורך באיזון פנימי תחילה.
שלך,
דנה
